חדשות טובות

אני שמחה לבשר שהלילה ישנתי תשע שעות ברצף!!!

הנחתי את הילדה במיטה, כיסיתי, נתתי לה מוצץ, את הדובי שלה ואת השמיכי ("שמיכה נעימה", או פשוט "נעימה")

היא ביקשה ליטופים

ליטפתי, ויצאתי מהחדר

הילדה צעקה צרחה ובכתה כאילו נטשתי אותה ולא אשוב לעולם

נכנסתי 

הילדה עומדת במיטה ואומרת "רזצ'וק בוכה"

אני מרימה אותה והיא אומרת "ליטופים"

אני מניחה אותה במיטה, מכסה, מוצץ, דובי, נעימה, ליטופים, ואז הילדה אומרת "אמא ראש כרית"

כלומר, היא רוצה שאני אניח את הראש שלי על הכרית!

בצירוף מקרים מהמם זה בדיוק מה שגם אני רוצה, אז אני משתרעת על המיטה שלנו ומניחה את הראש על הכרית

בכל פעם שהילדה מרימה את הראש או מתחילה לעשות קולות של לקום אני אומרת לה "רז, תניחי ראש" או "רזצ'וק לישון"

מקץ עשרים דקות- הילדה ישנה!!

בכל התעוררות שלה באמצע הלילה עשיתי את אותו הדבר (לא קמתי אליה, רק אמרתי לה להניח את הראש או לחזור לישון)

והנה, שבוע אחרי- הילדה נרדמת לבד במיטה, ונשארת ישנה כל הלילה

קסם, פלא, ויש שיאמרו חזון אחרית הימים

רק שישאר כך

שיטות הרדמה- סקר שוק

הפוסט הזה הינו פוסט לימודי

לא כזה שבו אני מלמדת, אלא כזה שאומר זה כל מה שאני מכירה- אנא עוצו לי עיצה

1. שיטת חמש הדקות:

לתת לילדה לבכות, ולא להכנס לפני שעוברות לפחות חמש דקות. 

כשנכנסים- מרגיעים, בודקים את החיתול, מנקים קיא (אחרי שהילדה בוכה הרבה היא נוטה להקיא...), משכיבים במיטה ויוצאים

אם הילדה הפסיקה לבכות ל-15 שניות או יותר- ספירת הדקות מתחילה מחדש

אמור לעבוד תוך שבוע, אם האמא לא יוצאת מדעתה הרבה קודם מרוב לשמוע את הילדה שלה בוכה ולחשוב שהיא בטוח הולכת לגיהנום

2. מרימים ומניחים:

מחבקים את הילדה עד שהיא רגועה, ומניחים במיטה

(הילדה בוכה צורחת ומשתוללת)

מרימים, מרגיעים, ומניחים שוב

וכך חוזר חלילה, עד שאמא לא יודעת אם היא מרימה ומניחה את הילדה כבר ארבע עשרה שעות ברצף, או שבעם היא כבר ישנה ורק חולמת על להרים ולהניח

הבעיה עם השיטה הזו היא שהיא מיועדת לילדים יותר קטנים, ולילדים שכבר כבדים (או שהמזרון במצב הכי נמוך)- זה שובר את הגב

3. שגרת לילה

יש לנו, תודה.

4. לתת חלב חם

עושים

5. ליטופים ומיסוז'ים עד שהילדה נרדמת/ רגועה

שובר את הגב, ולמרות זאת- עושים

6. ברכה מרבנים, ידעונים, מכשפות וקוראת בקפה

אני קרובה לזה כמו שמעולם לא הייתי

כשלון אמהי צורב

נכשלתי.

הילדה שלי לא יודעת להירדם בלילה. או בצהריים. או בכל שעה אחרת, לצורך העניין

בדרך כלל היא נשארת ערה עד שעות מופרכות (היום הלכה לישון אחרי חצות), או לחילופין- הולכת לישון, אבל מתעוררת לשחק בין אחת לשלוש לפנות הבוקר

וכשהיא כבר נרדמת זה רק עם בקבוק, ולא משנה כמה בקבוקים היא כבר שתתה לפני כן

וברור שזה כישלון שלי, פשוט כי אין דבר כזה בספרות ה"מקצועית"- כלומר לאף אחת אחרת לא היתה אי פעם את הבעיה הזו. זה רק אצלי בבית

וזה גם לא משהו של התקופה האחרונה. רז בת שנה וחצי, וכמות הפעמים שישנתי חמש שעות ברצף מאז שהיא נולדה נמוכה באופן מזעזע (על יותר מחמש שעות אני לא מעזה אפילו לחלום)

אני עייפה ומתוסכלת, ובנוסף אני מבינה שיש כאן בעיה בהצבת גבולות, ושהבעייה צפויה לגדול ככל שתגדל הילדה

אז נכון שכבר הבטחתי אלף פעם, אבל הפעם אני מתכוונת באמת:

ממחר אני מתחילה בשיטת החמש דקות

חסרונות השיטה- צריך לשבת מחוץ לדלת ולשמוע את הילדה בוכה, צועקת, מתייפחת, מייבבת, מתחננת, נוזלת.

בנוסף צריך לשמוע כל הזמן קול בתוך הראש שאומר שגם הרבה אחרי שהיא כבר תשכח- אני לא אשכח איך נתתי לה לבכות. הקול הזה גם גורס שלמרות שהיא תשכח- משהו (חוסר בטחון/ פחד/ אמונה מופחתת באמא שלה) ישאר שם תמיד.

וגם- מורט עצבים לחכות שיעברו כבר החמש דקות ואפשר יהיה להכנס סופסוף ולהתחבק, ופשוט קורע לב לשמוע את הבת שלי ככה

יתרונות השיטה- אנא עארף?

כייצד הופסקו הנסיונות בעבר:

"אמא, רזצ'וק בכה" (הילדה משתמשת בנשק הסודי- היא אינטליגנטית ובאותו זמן גם חמודה-קצח. היא נותנת לי ליהנות מהספק שאולי בעצם אני לא ידעתי מה מצבה שם בפנים)

"אמא, בואי" (תחינה ובכי בניגון פולני ידוע)

"קקי-פיפי-מים-בואי-בואי-בואי-בואי-בואי-בואי" (סאבטקסט: אמא, הילדה שלך תעשה הכול, תגיד הכול, רק בואי כבר! אני לבד, חושך, אני עצובה, לא לימדת אותי איך עושים את זה ועכשיו את זורקת אותי פה לבד? בואי-בואי-בואי-בואי-בואי-בואי)