‏הצגת רשומות עם תוויות אגדות לרזצ'וק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אגדות לרזצ'וק. הצג את כל הרשומות

19.1.14

עוץ לי גוץ לי - נסיון שני

רז שמעה חלק מעוץ לי גוץ לי "האמיתי" (ההקלטה של הקאמרי משנת 1965), ולכן נאלצנו לספר שוב, הפעם תוך התייחסות לכך שבת הטוחן נמצאת בעונש

רז: אמא, למה קוראים לה בת הטוחן?
אני: למה את חושבת?
רז: מה, אין לה שם?
אני: אולי ניתן לה שם. איך את רוצה לקרוא לה?
רז: נועה. למה נועה בעונש?
אני: הנסיך רוצה לבדוק אם היא באמת יודעת לטוות קש לזהב. ואיפה יש הכי הרבה קש?
רז: באורווה!
אני: אז היא תהיה בלילה באורווה ותטווה.

...

(במשך שני לילות ישבה נועה באורווה וצפתה בעוץ לי -ללא ידיעתו- בעודו טווה ושר. בימים טיילה בחצר הארמון עם הנסיך, והם נהנו זו מחברתו של זה.
בסוף הלילה השלישי חשפה נועה בפני עוץ לי גוץ לי את העובדה שהיא יודעת את סודו, והוא התייפח מרה. הוא התבייש כל כך בשמו ובמראהו החיצוני, וחשב שהיא תשפיל אותו ותצחק עליו כמו כולם.
נועה הבטיחה לו שלעולם לא תעשה לו משהו רע, והם נפרדו כידידים.
בבוקר השלישי נכנס הנסיך, שמח לגלות את הזהב והציע לנועה נישואין)

רז: נועה לא רוצה להתחתן איתו!
אני: למה?
רז: כי הוא הכריח אותה להיות בעונש באורווה!
אני: את צודקת. אפילו שהם טיילו יחד, והיה להם כיף לדבר- בכל זאת הוא התנהג אליה לא יפה. אז מה היא צריכה לעשות?
רז: ללכת לשחק עם עוץ לי גוץ לי.
אני: רעיון טוב. 
אז נועה הלכה הביתה, ואמרה להורים שלה שיש לה רעיון- הם יקימו אורווה בחצר, ויטוו קש לזהב.
היא הזמינה את עוץ לי גוץ לי שיבוא לטוות איתה, ושאלה אותו אם הוא רוצה לבוא לארוחת ערב אצל ההורים שלה.
רז: אבל היא תגלה להם את השם שלו?
אני: רק אם הם לא יצחקו עליו
רז: והם יתחתנו?
אני: אם הם ירצו
רז: אז כן!

19.8.13

המפלצת שעלתה מן הים

בשנה האחרונה רצה אצלנו חזק התמה של מפלצות.
חדשות לבקרים עולה דרישה בלתי מתפשרת לסיפורי מפלצות, שבבסיסה בקשה מובנת: "עשו שמפלצות לא יפחידו אותי יותר". ומכאן הז'אנר החדש והחביב: סיפורי מפלצות נחמדות.

עמוק עמוק בים, חיה מפלצת.
כל יום אוספת המפלצת צדפים בתוך המים, ובערב עולה מן הים ומסתובבת בין בתים שבהם חיים ילדות וילדים.
בכל פעם שילדה כלשהי נרדמת, המפלצת מניחה על אדן החלון שלה ערימה קטנה של צדפים, ובתוך כל אחד מהם- חלום מתוק ונעים.
הילדה שנרדמה ממששת את הצדפים מתוך שינה, ובלי לשים לב בוחרת  צדף אחד, ובו חלום אחד. לפעמים היא לא שמה לב, ובוחרת שניים!
בבוקר, לפני שמתעוררות הילדות, עוברת המפלצת בין הבתים, ואוספת בחזרה את כל הצדפים.
את הצדפים שאף ילדה לא בחרה היא מחזירה למעמקי הים, ובלילה הבא שוב תביא אותם לילדות וילדים- אולי בלילה אחר ילדה אחרת תרצה לבחור בהם.
את הצדפים שהחלומות שבהם כבר נחלמו, והם ריקים, מפזרת המפלצת על החוף. וכשנלך לים ונאסוף צדפים, נוכל לקרב אותם לאוזן ולשמוע רק "ששששששש..." כי אלו צדפים שאין בהם שום חלום, רק שקט.

16.7.13

עוץ לי גוץ לי

לפני כחודש ויתרתי על כרטיסים להצגה עוץ לי גוץ לי בקאמרי
קאסט מעולה שכמותו לא יהיה עוד לעולם, תלבושות מרהיבות, הפעלות-קהל לילדים בהפסקה, שפתו העשירה של שלונסקי, והמחיר- שווה לכל נפש
איך מוותרים על דבר כזה?
ככה: המסרים בהצגה הזו מפריעים לי מאוד.
במחזה שלל דמויות גבריות, כולן פלאקטיות, כמעט סאטיריות, בעלות אפיונים חזקים
הנשים, לעומת זאת- אוףףף.
החצרונית והחדרנית הן דמות אחת מפוצלת לשני ראשים, והיא גנרית
בת הטוחן היא דמות מרכזית ביותר בעלילה, ולמרות זאת היא לא משהו נפרד- היא בת של, ואז הופכת להיות אשתו של (ואמו של). בנוסף, אין לה אופי. היא "יפה".
ולבסוף, הקטע של התינוק שהובטח לעוץ לי גוץ לי ועלול להלקח מאימו בעודו יונק... געוואלד!

אלא מה, נזכרתי בכל אלו רק לאחר שכבר הודעתי שהולכות.
לכן, לאחר הביטול, נאלצתי לפחות לספר את הסיפור.
הנה מה שיצא:

היה היתה ממלכה ושמה עוץ, ובה מלך צעיר ובודד, שחיפש בת זוג
לשם כך, הזמין מלך עוץ את נשות הממלכה לארמונו, על מנת שיוכל למצוא אישה מעניינת, מצחיקה, חכמה, ושתהיה מעוניינת לגור איתו בארמון ולחיות איתו את חייה.
במשך ימים רבים עברו נשים רבות בארמון- אחת ניגנה בחליל; אחת רקדה בלט; אחת כתבה שירים; ואחת- זהבית- עמדה והביטה בכל הנשים המוכשרות, וחשבה מה תוכל היא לתרום לנשף הנהדר שנמשך ונמשך.
והוא נמשך, כי למרות שהיו שם כל כך הרבה נשים מוכשרות ומוצלחות, המלך לא הבחין באף אחת שגם מצאה חן בעיניו וגם הוא מצא חן בעיניה.
אבא של זהבית בא לפגוש אותה לארוחת צהריים ליד הארמון יום אחד, ושמע ממנה על הנשף המהמם. הוא שמע ממנה שהיא מרגישה שאין לה דבר לתרום, ולכן ביקש לבוא ולהאזין ולראות- אולי יצליח לחשוב על רעיון.
הוא נכנס לארמון, וכשעבר המלך על פניו, צעק בקול גדול: בתי יודעת להפוך קש לזהב!
המלך שאל את זהבית אם זה נכון, והיא לא ידעה מה להשיב
מצד אחד- לא רצתה לשקר למלך. ומצד שני- לא רצתה שהמלך יחשוב שאבא שלה משקר
לכן היא לא אמרה דבר.
אבל המלך כבר הבחין בה, והציע לה לבוא לטיול בגן הארמון
הם טיילו הרבה מאוד שעות, ודיברו וצחקו מבדיחות שרק הם מבינים, וכך, לאחר שירד הלילה, נרדמו קרוב לאורווה.
באמצע הלילה, התעוררה זהבית וראתה אישון קטנטון נכנס לאורווה. היא הלכה אחריו, כי היתה סקרנית מאוד, ולהפתעתה- האישון ידע לטוות קש לזהב!
הוא שר לעצמו שיר בלחש, וזהבית לא הצליחה להבין מה הוא שר. היא היתה מהופנטת ממלאכת הטוויה! האישון יצר המון זהב, אבל לפני בוא הבוקר, הפך את כולו בחזרה לקש- ונעלם.
בבוקר שוב המשיך הנשף, ובערב שוב שאל אותה המלך אם היא יודעת להפוך קש לזהב.
זהבית לא רצתה לשקר, ולא רצתה לומר שאביה שיקר, ולכן לא אמרה דבר. אבל המלך מצא חן בעיניה, והיא מצאה חן בעיניו, לכן שוב יצאו זהבית והמלך לטיול, ודיברו, וסיפרו אחד לשני סיפורים שקרו להם, וחלומות שהם חלמו, ושוב נרדמו ליד האורווה.
גם בלילה הזה, זהבית התעוררה כשהאישון כבר היה באורווה, וטווה קש לזהב. היא הקשיבה לשירו, וחשבה שהיא שומעת משהו כמו "בוץ בי בוץ בי זהו שמי...". זהבית התקרבה, התקרבה, התקרבה, ושמעה שהאישון שר לעצמו "עוץ לי גוץ לי זהו שמי, איש לא ידע זאת- רק אני. סוד נפלא, סוד כמוס, לא לפרה ולא לסוס!". לפני עלות השחר, האישון הפך בחזרה את כל הזהב לקש- ונעלם.
ובבוקר שוב- הנשף, הטיול, והשיחות הנפלאות בין זהבית למלך.
לאחר שירד הלילה נפרדו זהבית והמלך, והיא רצה לאורווה.
הפעם היא נכנסה לפני שהגיע האישון, וחיכתה לו שם
האישון היה מופתע מאוד לראות שם מישהו, ורצה ללכת, אבל זהבית ביקשה שלא ילך.
היא אמרה לו שהיא יודעת שהוא טווה קש לזהב, וביקשה שיתן לה קצת מהזהב שטווה
האישון שאל מה תיתן לו בתמורה, והיא אמרה שהיא יודעת איך קוראים לו, ואם יתן לה מהזהב- תשמור על סודו.
האישון הסכים, כי לא האמין שמישהו יכול לדעת את שמו. הוא נתן לזהבית שלושה ניחושים
זהבית ניחשה: שמעון?
לא!!!
בוץ בי בוץ בי?
לא!!!
עוץ לי גוץ לי?
כן!!!
האישון הסכים להשאיר את כל הזהב ולא להפוך אותו בחזרה לקש, אבל רק בתנאי שזהבית לא תגלה לאף אף אף אחד איך קוראים לו.
זהבית הסכימה, והאישון- נעלם.
למחרת, כשהתעוררה, גילתה שהנשף הסתיים, וכולם וכולן הלכו הביתה.
היא הסתובבה בגן הארמון וחשבה שגם עליה ללכת, וחבל- כי המלך מוצא חן בעיניה.
היא פגשה את המלך בגן, והוא שאל אותה שוב אם נכון שהיא יודעת לטוות קש לזהב. במקום לענות, זהבית אמרה למלך:
אתה מוצא חן בעיני, ואני יודעת שאני מוצאת חן בעיניך. אם אני לא יודעת לטוות- לא תתחתן איתי?
המלך ענה שבכלל לא אכפת לו מזהב, והוא שאל רק מסקרנות, ושבטח שבטח שהוא רוצה להתחתן עם זהבית! בגלל זה הוא אמר לכולם שהנשף נגמר- כי הוא מצא אישה שמוצאת חן בעיניו! המלך נתן לזהבית מיטת אפיריון נוחה ומפנקת בתור מתנת חתונה.
זהבית אמרה לו שאם כך- גם לה יש לה מתנת חתונה בשבילו. היא הוליכה אותו לתוך האורווה, והמלך ראה את כל הזהב שטווה האישון.
זהבית והמלך שמחו מאוד, והחליטו שבתור מתנת חתונה, הם יחלקו מהזהב שבאורווה לכל האנשים בממלכה.

תודה לליאור בצר על היערתה!

23.5.13

שלגייה ושבעת הגמדים


היום הרכבנו יחד את הפאזל שרז קיבלה במתנה (תודה מנו!!)- פאזל שלגייה שנראה כך:
לפני השינה, כששאלתי את רז איזה סיפור נקרא או נספר לפני השינה, היא ביקשה שאספר לה על שלגיה.
נאלצתי לאלתר על המקום גרסה לסיפור, שתהיה כמה שפחות מזיקה, מבלי להשאיר את הילדה לגמרי בורה בכל הקשור לאגדות ילדים.

אמא: שלגיה היתה ילדה שחיה ביער עם חברים שלה, הגמדים, וכל יום הם היו מבשלים יחד, ואוכלים יחד, ושרים שירים, ורוקדים, ועושים פיקניקים, בקיצור- הם עשו יחד כיף חיים
יום אחד, עברה ליד הבית שלהם ביער מכשפה [קונספט שהיא למדה, לצערי, בגן] שמכרה תפוחים. שלגיה אמרה "וואו! איזה תפוחים נהדרים!" וקנתה שבעה תפוחים קטנים לגמדים, ותפוח אחד בינוני לעצמה. אבל המכשפה מכרה תפוחים עם רעל [עוד קונספט מהגן...], והם רק נראו טעימים, אבל בעצם היו מרים, עם רעל שעושה כאב בטן.
כשהם הלכו לפיקניק באותו היום, כולם אכלו יחד פשטידת תירס [מאכל שרז מאוד אוהבת], ושניצל, וענבים, ואבטיח, וכששלגיה אמרה להם "יש לי הפתעה! קניתי לנו תפוחים נהדרים!", לאף אחד מהגמדים כבר לא היה מקום בבטן לתפוח- אפילו לא לאחד קטן. רק לשלגיה היה מקום- כי היא יותר גדולה.
שלגיה לקחה ביס מהתפוח, והוא היה לה כל כך מר! ואז לפתע- היא נרדמה.
והיא ישנה, וישנה, וישנה- שבוע שלם
הגמדים ניסו להעיר את שלגייה
רז: איך הם ניסו?
אמא: באמת איך?
רז: בשעון מעורר
אמא: לא הצליחו!
רז: בנשיקות!
אמא: לא הצליחו!
רז: בדיגדוגים!
אמא: לא הצליחו!
רז: אז איך היא תתעורר?
אמא: שלגיה ישנה שבוע שלם. והגמדים ישבו לידה ובכו... כי הם לא הצליחו להעיר את החברה שלהם שלגיה. והם כבר התגעגעו לשחק איתה, ולשיר איתה, והם לא ידעו מתי היא תקום
ואז עבר ביער ילד נחמד שהיה בגודל של שלגיה. והוא ראה את הגמדים בוכים, ושאל אותם למה הם בוכים. הם אמרו שהחברה שלהם ישנה, והם לא מצליחים להעיר אותה
הילד הנחמד, שהיה בדיוק בגודל של שלגיה, ניסה להושיב אותה. וכשהוא הזיז אותה- החתיכה של התפוח יצאה לה מהגרון, והיא התעוררה!
ואז היא ראתה את הילד, ואמרה לו "אתה נראה לי ילד מאוד נחמד! רוצה ללכת איתי לסרט?"
והם הלכו לסרט, ואחר כך אכלו ביחד במסעדה, ודיברו, וצחקו, והיה להם כל כך כיף ביחד, שהם החליטו להיות חברים טובים.

רז: אמא, עכשיו תספרי עוד פעם. אבל בלי המכשפה.
אמא: טוב.
רז: ואמא בתפוח יש רעל?
אמא: מה את אומרת?
רז: בלי.
אמא: טוב. אז פעם היתה ילדה בשם שלגיה, שגרה ביער עם חברים שלה הגמדים.
רז: אמא, בלי הורים?
אמא: בלי הורים
רז: לא. אני רוצה שעם הורים. הם גרו עם אמא ואבא.
אמא: טוב. אז שלגיה ואמא ואבא, והגמדים
רז: אמא, אבל הם לא גמדים. הם שלגיים.
אמא: טוב. אז שלגיה, ואמא ואבא, והאחים השלגיים גרו ביחד ביער
רז: אמא, בעצם זה אחיות שלה. גם הן שלגיות! ואמא, בלי תפוח עם רעל. תספרי ששלגיה היתה עייפה אז היא אמרה "בואו נלך הביתה לישון" ואז היא ישנה במיטה שלה.
אמא: שבוע?
רז: לא שבוע.
אמא: טוב. אז כולם יצאו לפיקניק, ואכלו תפוחים. ואז לשלגייה נתקע תפוח בגרון, אז אחותה שלגייה טפחה לה על הגב והתפוח יצא. ואז היא אמרה: "אני עייפה. בואו נלך הביתה לישון". ואז כולם הלכו הביתה, והתקלחו, וצחצחו שיניים, ועשו פיפי, והלכו לישון במיטות שלהם.
רז: אמא, אבל הם שמעו סיפור?
אמא: לא. הם היו עייפים מדי
רז: טוב אמא. לילה טוב.