נכשלתי.
הילדה שלי לא יודעת להירדם בלילה. או בצהריים. או בכל שעה אחרת, לצורך העניין
בדרך כלל היא נשארת ערה עד שעות מופרכות (היום הלכה לישון אחרי חצות), או לחילופין- הולכת לישון, אבל מתעוררת לשחק בין אחת לשלוש לפנות הבוקר
וכשהיא כבר נרדמת זה רק עם בקבוק, ולא משנה כמה בקבוקים היא כבר שתתה לפני כן
וברור שזה כישלון שלי, פשוט כי אין דבר כזה בספרות ה"מקצועית"- כלומר לאף אחת אחרת לא היתה אי פעם את הבעיה הזו. זה רק אצלי בבית
וזה גם לא משהו של התקופה האחרונה. רז בת שנה וחצי, וכמות הפעמים שישנתי חמש שעות ברצף מאז שהיא נולדה נמוכה באופן מזעזע (על יותר מחמש שעות אני לא מעזה אפילו לחלום)
אני עייפה ומתוסכלת, ובנוסף אני מבינה שיש כאן בעיה בהצבת גבולות, ושהבעייה צפויה לגדול ככל שתגדל הילדה
אז נכון שכבר הבטחתי אלף פעם, אבל הפעם אני מתכוונת באמת:
ממחר אני מתחילה בשיטת החמש דקות
חסרונות השיטה- צריך לשבת מחוץ לדלת ולשמוע את הילדה בוכה, צועקת, מתייפחת, מייבבת, מתחננת, נוזלת.
בנוסף צריך לשמוע כל הזמן קול בתוך הראש שאומר שגם הרבה אחרי שהיא כבר תשכח- אני לא אשכח איך נתתי לה לבכות. הקול הזה גם גורס שלמרות שהיא תשכח- משהו (חוסר בטחון/ פחד/ אמונה מופחתת באמא שלה) ישאר שם תמיד.
וגם- מורט עצבים לחכות שיעברו כבר החמש דקות ואפשר יהיה להכנס סופסוף ולהתחבק, ופשוט קורע לב לשמוע את הבת שלי ככה
יתרונות השיטה- אנא עארף?
כייצד הופסקו הנסיונות בעבר:
"אמא, רזצ'וק בכה" (הילדה משתמשת בנשק הסודי- היא אינטליגנטית ובאותו זמן גם חמודה-קצח. היא נותנת לי ליהנות מהספק שאולי בעצם אני לא ידעתי מה מצבה שם בפנים)
"אמא, בואי" (תחינה ובכי בניגון פולני ידוע)
"קקי-פיפי-מים-בואי-בואי-בואי-בואי-בואי-בואי" (סאבטקסט: אמא, הילדה שלך תעשה הכול, תגיד הכול, רק בואי כבר! אני לבד, חושך, אני עצובה, לא לימדת אותי איך עושים את זה ועכשיו את זורקת אותי פה לבד? בואי-בואי-בואי-בואי-בואי-בואי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה