סינופסיס: נעה, לדעתי ילדה בגיל הגן, מבלבלת בין ימות השבוע, ולא יודעת איזה יום מגיע מתי. היא מחפשת סימן, ומוצאת אותו- בדמות מספר הצמות שתקלע לה אמא. לאחר כמה שבועות היא לומדת את סדר הימים, ואין יותר צורך בסימן.
ביקורת: נעה היא ילדה מאוד עצמאית שחושבת כל הזמן. היא מחליטה בעצמה שדרוש לה סימן, ומוצאת אותו בעצמה, בעת הפעולה היומיומית של סירוק שיערה הפרוע והמשתולל. לאחר הצגת הבעיה (איך לדעת איזה יום היום) והפתרון (מספר הצמות), מפנה הטקסט המינימליסטי את הבמה לאיוריה של אלישבע געש. געש יוצרת ילדה אינטליגנטית שעושה דברים לבד, משחקת, קוראת, ומחליפה שלל תלבושות מרהיבות ומגניבות. מדובר בילדה שאוהבת להתלבש ולהתקשט, ועושה זאת לא רק בחן, אלא בעוצמה ובעצמאות.
לאחר שלמדה את סדרם של ימי השבוע, עוברת נעה - שאינה חדלה להיות סקרנית ובעלת תושיה - ללמד את עצמה היכן ימין והיכן שמאל.
לסיכום: תענוג של ספר.
בחולון הוקם גן-סיפור לפי התמה של "שפת הסימנים של נעה": http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=1920743&skip=1
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה