13.5.13

זאביק התמנון והסוסון אפרים/ דב אלבויים


סינופסיס: זאביק התמנון רוצה לעשות תעלולים. הוא מתעלל ב"חבריו" עד שהוא מתעייף ונרדם. "חבריו" מחליטים לנקום בו, וקושרים את זרועותיו (יש לו שמונה...), וכשהוא מקיץ- שוד ושבר! הוא אינו יכול לנוע. לעזרתו נחלץ סוסון ים, שמגייס את חבריו הסוסונים, ואלו מצחיקים את זאביק, עד שמרוב צחוק מותרים כל הקשרים.

ביקורת: נו, באמת!
הספר מתחיל כמו "היום הרע של טובה" (אלונה פרנקל): זאביק התמנון מחפש אילו תעלולים יוכל לעשות בעזרת שמונה זרועותיו. הוא גונב כריכים, מכה, צובט, ומתנהג בצורה לא חברית בכוונה- בין השאר אל הסוסון אפריים.
הספר מסתיים כמו "כספיון" (פאול קור):  יצור קטנטן שמגייס את חבריו/ קרובי משפחתו, וכוחה של הקבוצה עולה עשרות מונים על כוחו של כל יחיד בה. הקבוצה מסייעת, והגדול לומד שגם הקטנים נחשבים.
ובאמצע- טרחנות טרחנות וטרחנות. בכל עמוד הרבה יותר מדי טקסט, חרוזים יעני קלילים (חלקם מאולצים, חלקם טפשיים, רובם מיותרים), ואפילו האיורים הקלילים של דיויד הול ("אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה" מאת אשכול נבו) לא מצליחים להציל את הספר- הנסיון לתפוס את כל הרעיונות יוצרים עמודים מבולבלים ומבלבלים, ואי אפשר לדעת לאן להסתכל
מאוד לא ברור למה טורח הסוסון הקטן לעזור לזאביק הגועלי שהציק לו רק רגע אחד קודם; עוד יותר לא ברור כיצד בדיוק יכול הצחוק לשחרר שתי צמות קשורות;

לסיכום: הכי לא ברור- למה בכלל לרכוש את הספר.

אין תגובות:

פרסום תגובה