רז מגיבה לדברים דרך הבטן
כלומר מדי פעם יש לה כאבי בטן, או קצת הקאות, או סתם לא בא לה לאכול במשך כמה ימים
בדרך כלל זה עובר תוך יום-יומיים, ואנחנו נושמים לרווחה
הפעם יש לה עצירות כבר ארבעה ימים
עד שלא לקית בעצירות, או ראית את הילדה שלך סובלת יום אחרי יום מעצירות- אין דרך להבין למה צריך להודות על היותנו יצורים חלולים מלאי נקבים. ככה זה עם כל הדברים החיוניים אך בנאליים- מעריכים אותם פתאום כשמשהו משתבש
בקיצור, הילדה במקרה קשה של עצירות, וכבר מתאפקת מפחד הכאב שבטוח מצפה לה כשהמערכת תשתחרר
מיותר לציין שהיא לא אוכלת כלום, לא ישנה בלילה, וגם קצת פחות פעילה ומאושרת
עד כדי כך שבחיפושינו אחר דרכים לסייע לה עלתה גם אופציית הנר בטוסיק
אני חושבת שכשאני גדלתי, נר בטוסיק לא נחשב לקטסטרופה גדולה- זה היה מוצא אחרון, אבל לא כזה שמתלבטים בגללו שנה.
אנחנו, לעומת זאת, מתלבטים.
כי מה זה נר בטוסיק?
נר בטוסיק זה להראות לבת שלנו שלמבוגרים שעליהם היא סומכת מותר להכאיב לה
למבוגרים שאומרים לה שהם אוהבים אותה מותר להכניס לה לגוף משהו, בניגוד לדעתה, בניגוד למה שהגוף שלה אומר, ואחר כך לחבק אותה, להמשיך להגיד לה שאוהבים אותה, שהיא אהובה יקרה, וכל זה תוך כדי שכואב לה, ומציק לה, והיא יודעת בדיוק במי האשם
אז אחר כך נספר לה שלאף אחד אסור לפלוש לה לגוף?
איך אני אמורה ללמד אותה שלאף אחד (כולל בני משפחה) אסור לפגוע באוטונומיה שלה על הגוף שלה, ושהיא צריכה לספר לאמא תמיד אם מישהו עושה משהו שלא נעים לה (במיוחד אם הוא אומר שזה סוד!), כשאני בעצמי עושה את זה?
ואני מכירה היטב את הטיעון שזה לטובתה- לכן אני בכלל שוקלת- אבל אני מנסה לחשוב על מה שהיא עשוייה להבין.
בטוח יהיה קשה לה לראות איך בדיוק סידור כזה יכול לעבוד לטובתה:
אמא ואבא מחזיקים אותה חזק;
בנסיון להרגיע אותה יוצרים אוירה מתוחה ומפחידה, ואז עושים משהו ממש ממש כואב, ומתעלמים לחלוטין מזה שהיא צועקת "כואב! כואב!" ובוכה
כל דבר שנגיד אחר כך רק יחמיר את המצב, כי זה עשוי ליצור אצלה ניגוד עצום בין מה שאנחנו אומרים (אבא ואמא אוהבים אותך) לבין מה שהיא מרגישה (אבא אמא עשו לי משהו כואב ומפחיד, ועכשיו עדיין כואב לי! כואב לי! כואב לי!)
ואני לא רוצה "ללכלך" בכאב ובחוסר אמון את המלים הכל כך יקרות האלו, שמשמשות להרגעה וליצירת ביטחון ואינטימיות
ואני גם לא רוצה שהיא תקנה את זה שמישהו שבו היא בוטחת יכול להכאיב לה "לטובתה", או בהבטחה שאחר כך זה יהיה ממש נעים
ועם זאת- גם עכשיו כואב לה הטוסיק, אז במקום שיכאב לה בלי שיקרה שומדבר, יכול לכאוב לה (אולי באותה המידה, אולי יותר) אבל אז תהיה לה הקלה
אבל זה הרגל לא נכון- נר בטוסיק. היא צריכה ללמוד לשחרר, אחרת גם בפעם הבאה היא תצטרך נר
אבל היא עוד קטנה- רק בת שנה וחצי- איך היא יכולה ללמוד לשחרר ולא לפחד מהכאב, כשאפילו מבוגרים לא תמיד יודעים לעשות את זה?
בינתיים אנחנו עם שתייה מרובה, מקלחות חמות, חיבוקים, ונסיונות לגרום לה להתאמץ
ברגע שהיא תעשה נתחיל לגמול מחלב
וגם נקוה שכמו שאנחנו שכחנו- גם היא תשכח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה