את עומדת להפוך לאמא
את קוראת כל ספר הדרכה/ מאמר בעיתון/ בלוג בנושא, את אפילו מקשיבה לשיחות של אמהות ברכבת
נדמה לך שכבר אין דבר שאת לא יודעת, כולל איך תטפלי בכאב אוזניים שמקורו בכלל בבקיעתן של שיניים טוחנות
את כבר לא טועה לחשוב שהילדה שלך תישן בלילה (שמעת שכולם משקרים בעניין הזה, ואת מבטיחה לעצמך שפשוט תודי שהילדה שלך לא ישנה), ואת בסדר עם זה שהבית יהיה מלוכלך, ושהילדה תאכל מהרצפה
ובכל זאת את מופתעת כמה חודשים אחרי שהפכת לאם גאה
? ממה את מופתעת
אף אחד לא סיפר לך הבושה ועל האשמה
עם כל הדיבורים על אושר, ועל מחסור גדול בשעות שינה, ועל אוזניים ושיניים ואושר מהמם, פשוט שכחו להזכיר שאת כל הזמן לבד, בתחושה שכולן עושות בקלות איזה קסם ואצלך הקסם לא עובד
את מתביישת לשאול. או שאת מתביישת שיש לך ספקות. או שאת מתביישת באשמה. או שפשוט אין לך את מי לשאול
אז הנה: להיות אמא זה בראש ובראשונה אשמה
ואחרי האשמה יש גם בושה
ואז אשמה
אי אפשר להפטר מהאשמה, אבל אפשר להכיר בה
תגידי: אני אמא רעה
ועכשיו תגידי: אני האמא הכי טובה שאני יודעת, ובכל זאת יום אחד הילדה שלי תשב על ספת הפסיכולוגית ותמנה את רשימת החטאים שלי
"ברשימה שלה יהיו דברים אחרים לגמרי מאלו שבפוסט "רשימת החטאים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה