סינופסיס: בעדר הפילים האפורים חי פיל שהיה לא מאושר, כי לא רצה להיות אפור- אלא צבעוני. הוא מצא ציפור שתעזור לו להגשים את חלומו, היא אספה צבעים מכל היער, צבעה אותו באופן מהמם (זה באמת עמוד מהמם בספר!), אבל. עדר הפילים לא מקבל את הפיל שבחר להיות שונה, ולאחר קיתונות של לעג ובוז (והסבר על כך שכדאי לו להיות אפור כמו כולם), הפיל מחליט לוותר על הצבעים ולהיות אפור. בספר גם עמוד שנראה כמראה, כדי שהילדה הקוראת בספר תוכל להווכח במו עיניה שגם היא בעצם די אפרורית.
ביקורת: באמת צריך לכתוב את זה?! ממש קשה להאמין שיש מי שמשלמות בעצמן על הספר, ועוד קוראות אותו באזני הילדות שלהן. אפשר לדרוך להן על החלומות בצורה יותר בוטה?! ומה פתאום הפכו את הביזיון הזה להצגה, ומה פתאום זה רץ בגני ילדים?!
המסר - הכי טוב לוותר על הביטוי העצמי שלך כדי להיות חלק מהעדר - הוא לא רק מרגיז, הוא גם מסוכן.
וזה לא שהפיל מבין שהצבעים לא מתאימים לו, או מוותר על חלום הצבעים בעבור חלום אחר (כלומר, יש לו מוטיבציה פנימית כלשהי)- צוחקים עליו ואומרים לו שעדיף לו להיות כמו כולם. כלומר, לחץ חברתי, ותו לא.
סיכום: לוותר, לוותר, לוותר. אם רכשת- לכי להחליף. אם קיבלת במתנה- להחליף. אם אי אפשר להחליף- לזרוק למחזור נייר.
באופן אישי, אני נמנעת משליחת הבת שלי לקייטנה מחר, כי ההצגה תגיע לקייטנה. ביזיון וחוסר הפעלת שיקול דעת מצד מנהלת הקייטנה.
מאוד אוהבת את הבלוג שלך ומדי פעם מוצאת תובנות שאני שמחה ליישם או לראות שאני לא היחידה שחושבת כך.
השבמחקואם כבר הקראת את הסיפור: אני בהחלט חושבת שאפשר גם לראות זווית אחרת.
- אתה יכול להיות שונה אבל לא מה שאתה לא - על משקל להתהדר בנוצות שהן לא שלך. וגם בעצם על קבלה עצמית וכו'.
מאד חשוב לטפח גם חשיבה בקורתית, כלפי כל דבר שאנחנו קוראות או עושות, במידה ובחרת ספר, וכבר הקראת אותו לילדים, אפשר לשאול שאלות - האם הסוף הזה מתאים? מה צריך לעשות? מה הייתה מטרת הפיל וכו'...
ממתינה לפנינה הבאה שלך, יהודית.
הי יהודית,
מחקאני מסכימה איתך שאם כבר הקראתי- עדיף לדבר על הספר ועל מה גרוע בו. אלא שלא הקראתי. מעולם לא רכשתי ספר מבלי לקרוא אותו מראש בחנות; מעולם לא הקראתי ספר שקיבלנו במתנה מבלי לקרוא אותו קודם לבד; יוצא הדופן היחיד הוא הצגות (לקחתי לכמה הצגות שלא ראיתי קודם). כפי שאת כותבת- המסרים השליליים לטעמי בהצגה הפכו לשיחה על מסרים כאלו ועל מה הבת שלי מרגישה או חושבת ביחס לדברים כאלו.
ולגבי הספר "הפיל שרצה להיות הכי"- אני לא מרגישה שיש כאן התהדרות בנוצות לא-לו. אני רואה את זה בתור נסיון להפוך את החיצוניות לביטוי של הפנימיות, ולחץ חברתי לא לעשות את זה.
אני חושבת על דוגמאות כמו בחירה לא נורמטיבית של מגדר או נטייה מינית, רצון ללבוש בגדים יוצאי דופן, תחביבים לא שגרתיים- כל דבר שהחברה רואה, אבל בעצם מבטא משהו יותר עמוק.
כשמדובר בבת שלי- אני זורמת איתה. בינתיים זה קל, כי היא רוצה דברים כמו ללכת עם סנדלים לא תואמים. אני רוצה לחשוב שגם אם היא תבקש שאני אדבר אליה בזכר יום אחד- אני אסכים בלי בעיה...
מסכים ביותר. אנחנו עברנו משבר עם הספר הזה. היה לנו ברור שאנחנו רוצים לתרום אותו ביחד עם ספרים אחרים, אבל הבנו שאנחנו לא רוצים שאף ילד/ה אחר/ת לא יחשפו אליו. אז זרקנו אותו למחזור. לזרוק ספרים מרגיש נורא.
השבמחקתודה שכתבת! ואני שמחה לשמוע שאנשים עושים את המעשה הזה. באמת ספר גרוע...
מחקאוי. ואבוי.
השבמחקהבת שלי עוד קטנה, אז אין לנו את הספר הזה, אבל בהחלט שמענו את השם שלו ולא היה לי מושג לגבי המסר המדכא. אז תודה על האזהרה, ועכשיו בקשה קטנה של קוראת קטנה.
לא שלא מעניין לקרוא את הפרשנות שלך לסיפורי ילדים - מעניין! אבל יותר מעניינות אותי ההתמודדויות היום-יומיות עם גידול ילדים קצת אחרת.
אז אם יש לך איזו סוגיה בוערת, אל תהססי. ואם אין לך, אולי אפשר בקשות מהקהל? אני למשל מתעסקת לאחרונה בשאלת החינוך למצויינות (בעקבות דיון עם זוג חברים שדוחפים את הילדים למסגרות תחרותיות ומעודדים למצויינות).
איך מיישבים את הקונפליקט: מצד אחד לתת לילדים להיות מי שהם, וללמד אותם לא לשפוט את עצמם מול אחרים, ומצד שני, מעודדים אותם לעשות את הכי טוב שלהם?
חפרתי? לא אכחיש זאת. אבל מותר לי, אני אנונימית :)
אז אם בא לך לכתוב את רעיונותיך בנושא, אשמח. וגם אם לא.
שלך,
אנונימית
הי אנונימית,
מחקרעיון מעולה!!
עם פרוץ הגן לחיינו בעוד כמה ימים- מבטיחה לחשוב, לכתוב, ולמצוא דרך לבקש שאלות מן הקהל
טוב שבאת!!