אמא, אני יפה?

כן, רז מאוד יפה, אבל אני לא אומרת לה את זה כלל, ובכוונה.

אני לא אומרת לבת שלי שהיא יפה, אפילו שאני חושבת שהיא הילדה הכי יפה בגן.

לפני שקופצים כל מי שחושבים שאני הורסת לה את הבטחון העצמי, אני כן אומרת לה שהיא חכמה, שהיא אהובה, שהיא נהדרת, שהיא מצחיקה, חזקה, מקסימה ונפלאה

אז למה לא יפה?

כי אני לא רוצה להיות זו שמשדרת לה שיופי הוא הדבר הכי חשוב. אני לא רוצה להיות זו שמאשרת בשבילה את ההבניה החברתית הזו.

במיוחד כי היא בת.

במיוחד כי ההבניה החברתית של מה זה יופי נשי כוללת בתוכה את זה שכל אשה באשר היא צריכה לפחות להיראות כאילו היא מתאמצת להתאים לחוקי הז'אנר: אם אני מלאה אני צריכה כל הזמן להרגיש אשמה על איך שאני נראית, על מה שאכלתי, או על הרגלי האכילה שלי באופן כללי; אני צריכה לפחות להגיד שאני בדיאטה, ולהתבייש שהיא עוד לא הצליחה.

וזה מגיע גם יותר עמוק- מדוע כל אישה צריכה לנסות להתאים את עצמה לחוקי הז'אנר? כי בחורה אמורה להיות קצת "אסתטית"; כי מוטלת עליה החובה לספק איזה צורך כללי ביופי ברחוב.

כלומר בהגדרה, אשה לא סתם הולכת ברחוב כי היא בדרך לאנשהו (כמו שגבר עושה), אלא היא הולכת ברחוב בדרך לאנשהו תוך כדי שהיא גם מתפקדת כ"משהו להסתכל עליו"

כלומר האשה היא קצת הקישוט שמקשט את הרחוב (או את יומו של מי שמביט בה)

כלומר היא צריכה לחשוב, בטרם צאתה מהבית, האם היא יפה, או האם היא עוטה מספיק ראיות לכך שהתאמצה להיות יפה.

ראיות שכאלו הן למשל איפור, תכשיטים, בגדים שמחמיאים לה, נעליים "מחמיאות", אבל גם למרוט שיערות במקומות שכל אחד יודע שלנשים לא צומח שיער (למשל בבית השחי או ברגליים), ללבוש חזיה- דברים ציבוריים כאלו.

ואם אני אומרת לרז כדבר חיובי שהיא יפה, אני בעצם אומרת לה שזה חיובי שהיא יפה כי להיות יפה זה חשוב.

כלומר אני מאשרת את זה שבחורה היא משהו להסתכל עליו (ולא, נגיד, בנאדם שנמצא בדרך ממקום אחד למקום אחר), ואומרת לה שהיא משהו להסתכל עליו; במקום להגיד לה שזו לא זכותו של אף אחד לראות בה חפץ להסתכל עליו, ושזה לא עניינו של אף אחד אם היא מורטת, או אם נוח לה ללבוש חזיה

ויש לדבר הזה כל כך הרבה השלכות!

נדמיין סצנה המוכרת לכל בחורה שאני מכירה: היא עוברת ברחוב וגבר זר מעיר לה על השדיים או על הישבן שלה

זה לגיטימי שמישהו יסתכל הגוף שלה ככה (וגם ינדב את דעתו) בלי שהיא רצתה את זה או התכוונה?

האם יש הבדל בין תסריט שבו ההערה היתה חיובית לתסריט עם הערה מעליבה?

אם נניח שהיא הפנימה את ההבניה החברתית ש(כבחורה) היא גם קצת חפץ שאמורים להסתכל עליו, ושלהגיד לה שהיא יפה זו מחמאה, אז יש הבדל- ההערה החיובית רצויה בעוד שהשלילית לא רצויה

אלא מה? 

יש מצבים שבהם אשה לא מוכנה לקבל את התפקיד שלה כחפץ או קישוט, אלא רוצה שיעריכו למשל את האינטליגנציה שלה, או את הכישורים שלה כמנתחת, או כמעצבת גראפית, או כמועמדת לנשיאות, או לקורס טיס- לא משנה מה, רק לא גודל החזה או אורך הרגליים

הטרדה מינית זה כשההערה לא רצויה בלי קשר לערך שלה (חיובית או שלילית); הבחורה לא מעוניינת שיתיחסו לגוף שלה. נקודה.

עוד השלכות?

הבטחון העצמי

נניח שבחורה חושבת שהיופי שלה הוא אחת מנקודות העוצמה שלה, והיא יודעת להשתמש בו ומרגישה ביטחון מלא ביופי ככלי חשוב להשגת מטרותיה בחיים ולהרגשתה האישית כבחורה שווה

ואז משהו קורה.

משתנה האופנה

היא עוברת תאונה

הריון, לידה

היא מגיעה לגיל שלושים (או- הצילו!!- עוברת אותו)

מה קורה אז לביטחון העצמי שלה?

האם היא עדיין מסוגלת להאמין שהיא תשיג את מטרותיה, או שהיא בחורה שווה?

לפני שמבטלים את הטיעון הזה כשטויות במיץ, צריך לבחון צבעי שיער, קרמים נגד קמטים, מייק אפ להסתרת פגמי שמש וגיל, חזיות פוש אפ, בוטוקס וניתוחים פלסטיים

האם הם משקמים רק את הגוף?

האם הם משקמים בעיקר את הגוף?

נכון שאני לא אוכל להסתיר מרז את כל הפרסומות, הסדרות, הסרטים והאנשים שההנחה המובלעת שלהם היא שבחורה צריכה להיות יפה (או לפחות לנסות להיות יפה) כי היא קישוט, ולכן להסתכל עליה בצורה מינית זה תמיד לגיטימי

אני באמת לא אוכל להסתיר ממנה שהעולם חושב שאישה היא קצת חפץ

אבל האם אני צריכה לאשר את זה עבורה?

לא התפקיד שלי כאמא.