מפלצולה/ רחלי בהרל

http://www.yesod.co.il/article_page.asp?id=8&scid=19

סינופסיס: אמא וילד משוחחים בלילה, לפני השינה. הילד במיטה, ושואל את אימו מה יקרה אם מפלצת תבוא ותנסה להכנס הביתה. הוא ממציא אותה מפחידה ומאיימת, והאם מגייסת את הדמיון וההגיון כדי להפיג את פחדיו.

בכל פעם שהאם מוצאת פתרון (תעלה מסביב לבית, חומה גבוהה, להדליק לה טלויזיה ולהראות לה תכנית על מפלצות נוראיות)- ממציא הילד כוחות חדשים למפלצת, שמחייבים עוד יצירתיות.

האם עומדת היטב במשימה, ולבסוף מגיעה לפתרון היחיד שיכול להפיג את הפחד מהמפלצת- להתיידד איתה ולהכניס אותה הביתה כחיית מחמד.

ביקורת: הטקסט קצר וקולע, האם מקסימה ויצירתית, והאיורים... אודי טאוב עשה עבודה נפלאה! האיורים משלימים את הטקסט בצורה מושלמת, ומוסיפים עליו- המפלצת עשויה מחומרי היומיום של הבית, וכך גם הפתרונות שהאם ממציאה.

סיכום: שובה לב, מצחיק ומצויין!

המפלצת שעלתה מן הים

בשנה האחרונה רצה אצלנו חזק התמה של מפלצות.

חדשות לבקרים עולה דרישה בלתי מתפשרת לסיפורי מפלצות, שבבסיסה בקשה מובנת: "עשו שמפלצות לא יפחידו אותי יותר". ומכאן הז'אנר החדש והחביב: סיפורי מפלצות נחמדות.

עמוק עמוק בים, חיה מפלצת.

כל יום אוספת המפלצת צדפים בתוך המים, ובערב עולה מן הים ומסתובבת בין בתים שבהם חיים ילדות וילדים.

בכל פעם שילדה כלשהי נרדמת, המפלצת מניחה על אדן החלון שלה ערימה קטנה של צדפים, ובתוך כל אחד מהם- חלום מתוק ונעים.

הילדה שנרדמה ממששת את הצדפים מתוך שינה, ובלי לשים לב בוחרת  צדף אחד, ובו חלום אחד. לפעמים היא לא שמה לב, ובוחרת שניים!

בבוקר, לפני שמתעוררות הילדות, עוברת המפלצת בין הבתים, ואוספת בחזרה את כל הצדפים.

את הצדפים שאף ילדה לא בחרה היא מחזירה למעמקי הים, ובלילה הבא שוב תביא אותם לילדות וילדים- אולי בלילה אחר ילדה אחרת תרצה לבחור בהם.

את הצדפים שהחלומות שבהם כבר נחלמו, והם ריקים, מפזרת המפלצת על החוף. וכשנלך לים ונאסוף צדפים, נוכל לקרב אותם לאוזן ולשמוע רק "ששששששש..." כי אלו צדפים שאין בהם שום חלום, רק שקט.

הפיל שרצה להיות הכי/ פאול קור

http://www.kinbooks.co.il/page_4805

סינופסיס: בעדר הפילים האפורים חי פיל שהיה לא מאושר, כי לא רצה להיות אפור- אלא צבעוני. הוא מצא ציפור שתעזור לו להגשים את חלומו, היא אספה צבעים מכל היער, צבעה אותו באופן מהמם (זה באמת עמוד מהמם בספר!), אבל. עדר הפילים לא מקבל את הפיל שבחר להיות שונה, ולאחר קיתונות של לעג ובוז (והסבר על כך שכדאי לו להיות אפור כמו כולם), הפיל מחליט לוותר על הצבעים ולהיות אפור. בספר גם עמוד שנראה כמראה, כדי שהילדה הקוראת בספר תוכל להווכח במו עיניה שגם היא בעצם די אפרורית.

ביקורת: באמת צריך לכתוב את זה?! ממש קשה להאמין שיש מי שמשלמות בעצמן על הספר, ועוד קוראות אותו באזני הילדות שלהן. אפשר לדרוך להן על החלומות בצורה יותר בוטה?! ומה פתאום הפכו את הביזיון הזה להצגה, ומה פתאום זה רץ בגני ילדים?! 

המסר - הכי טוב לוותר על הביטוי העצמי שלך כדי להיות חלק מהעדר - הוא לא רק מרגיז, הוא גם מסוכן.

וזה לא שהפיל מבין שהצבעים לא מתאימים לו, או מוותר על חלום הצבעים בעבור חלום אחר (כלומר, יש לו מוטיבציה פנימית כלשהי)- צוחקים עליו ואומרים לו שעדיף לו להיות כמו כולם. כלומר, לחץ חברתי, ותו לא.

סיכום: לוותר, לוותר, לוותר. אם רכשת- לכי להחליף. אם קיבלת במתנה- להחליף. אם אי אפשר להחליף- לזרוק למחזור נייר.

באופן אישי, אני נמנעת משליחת הבת שלי לקייטנה מחר, כי ההצגה תגיע לקייטנה. ביזיון וחוסר הפעלת שיקול דעת מצד מנהלת הקייטנה.

הדלעת המופלאה/ לנרט הלסינג

http://www.am-oved.co.il/htmls/page_321.aspx?c0=13707&bsp=13499

סינופסיס: דובון מוצא משהו באוכל שלו, ודב מסביר לו שזהו גרעין, ושיש לטמון אותו באדמה. מהגרעין צומחת דלעת ענקית, ודב ודובון יוצאים איתה למסע אדיר בים ובאויר, ובכמה מעונות השנה.

ביקורת: לאורך הספר, דובון שואל ודב עונה או מלמד; דובון מהסס וחושש, ודב - מופת של אופטימיזם ותושייה - מראה לו כיצד לפתור את הבעיה או פשוט לחשוב עליה אחרת. יש גם מוטיב חוזר של חפצים מכסף לדובון ומזהב לדב, הוא לא מוסיף דבר, אבל גם לא גורע.

סיכום: ספר מקסים!

הגמד הגבוה (הענק הנמוך)/ רינת הופר

http://www.kinbooks.co.il/page_11430

סינופסיס: הגמד הגבוה חי כענק בין גמדים, ואינו מוצא את עצמו. הענק הנמוך חי כגמד בין ענקים, ואינו מוצא את עצמו. כל אחד מהם מחליט לעזוב את בנו "עמו" והם נפגשים בעמק השווה. "כמו פתרון של חידה, כל אחד מהם ידע שמצא חבר שמתאים לו, בדיוק במידה". 

ביקורת: הספר נפתח משני הצדדים, כלומר אפשר להחליט באיזה סיפור להתחיל- הענק הנמוך או הגמד הגבוה. מבחינת הטקסט, הסיפור מאוד קולח, ורק לעתים רחוקות החרוזים מרגישים מאולצים או מיותרים. אלא מה, גם אצל הענקים וגם אצל הגמדים כנראה מתרבים בייחורים, כי אין שם ענקיות או גמדות. רק שמות של בנים, וציורים של בנים. מבחינת האיורים, הגמדים נראים מאוד חמודים- אפילו הגמד הגבוה, אלא שהענקים מצויירים כטפשים או מרושעים. זה ממש מיותר. עוד דבר- הענקים חיים תחת משטר מלוכני (עם המלך הבלתי נמנע- עוג), ואילו הגמדים חיים בכפר סוציאליסטי ונהנים ממלאכות יד.

סיכום: הגימיק של פתיחת הספר משני הצדדים חביב ביותר; החרוזים נחמדים; המשפט על החברות של שני השונים בעמק השווה מאוד יפה, אבל הספר מיותר- יש כל כך הרבה ספרים טובים על חברות בין מי שנחשבים לשונים בחברה! עוד דבר- אני מעדיפה מסר על "שונה" שאינו באמת שונה, על פני ברית הדחויים.

נמרת/ אורנה לנדאו

http://www.kinbooks.co.il/page_23376

סינופסיס: משוש לבי הקטנה הופכת בוקר אחד לנמר. אמה ושלושת אחיה רצים איתה מרופא, לוטרינר, לגן החיות, וכשלא נמצאת לה תרופה- אמא מחליטה לרפא אותה בבית על ידי פינוקים ואהבה. 

ביקורת: הספר מגניב, המסר (על הילדה הפרטית שמתפראת, ורק חום ואהבה עוזרים לפראית לחזור להיות בנאדמית) מגניב, והאיורים של עמר הופמן ממש משעשעים. אלא מה? הילדה הופכת לנמר, ולא לנמרה, דבר שמאוד מפריע לבת שלי (שרוב הימים מסתובבת בתחפושת של נמרה, או בתודעה של נמרה), ומלבד האמא- כל בעלי המקצוע בספר הם גברים: רופא ילדים, וטרינר, שומרי גן החיות, וכל אחיה של הילדה. למה בעצם?

סיכום: ספר מאוד נחמד, הבת שלי אוהבת אותו מאוד, הוא מצחיק אותנו, כולל השמות הלא שגרתיים (משוש לבי, מחמלי, מחמדי ובבת עיני).